יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

מבשרי הציונות/ רם דרג ורם זרג מגיעים למבשרת ציון

תמונה 1
[ביווטה העיוור ומירקוז הנכה מסתובבים במטבח. ביווטה שוטף כלים ומירקוז מבקש להכין קפה, ביווטה סיים ומבקש לפנות לחדרו, מקל ההליכה שלו נתקל בקביו של מירקוז ונופל - קהל השכנים מתבונן בתמונה וצוחק. מירקוז מנסה להרים עם קביו את מקל ההליכה של ביווטה. ביווטה מחפש את המקל ומחזיק בקביו של מירקוז. הצופים צוחקים בקול רם].

תמונה 2
[טיגסט ובעלה ישנים במיטתם. ביתם התינוקת ישנה במיטה הסמוכה. הבעל גוהר על אשתו המותשת אחרי ערב ארוך. וויניו השכן נכנס לחדרם כדי להשתמש בשירותים. הבעל קופא. טיגסט מחכה שוויניו ייצא. הזרם של וויניו איטי. לא נוח לו להפריע לשכנים בעת משגל, אבל צרכיו הפיזיים מכריחים אותו להשתמש בשירותים המשותפים שהכניסה אליהם היא רק מחדרם, דווקא אז הזרם בוגד בו. התינוקת טלאנש מתעוררת כשוויניו מוריד את המים. הבעל בוכה].

תמונה 3
[ילפל שוכב במיטתו. במיטה ליד שוכבים בני הזוג המבוגרים אנליי וטפלגה. ילפל מקשיב לשיחה ועושה כאילו הוא ישן. טפלגה כועסת על אנליי שהביא אותם למצב הזה. ילפל חושב שלו היה במקומו של אנליי לא היה סובל את דבריה של טפלגה. טפלגה מרימה את קולה על אנליי שחולק איתה כבר עשר שנים את מיטת היחיד, לדבריה כבר עשר שנים הוא לא נותן לה קצת מקום. ילפל קם לשירותים. טפלגה משתתקת].


לא ברור מי הצליח לחשוב על סיטואציות כל כך מוזרות. אבל מלבד השמות שום דבר בשלושת התמונות הראשונות אינו בדיוני. מאחורי כל הדמויות עולים ועולות בשר ודם מאתיופיה, החיים במרכז הקליטה במבשרת ציון. שנים של חיים במרכז הקליטה עשתה להם רדוקציה לדמויות חנוך לוויניות.
לי זהו הביקור הראשון במרכז הקליטה. מי שלא חי שנים בתוך "המערכת המוסדית" אינו רואה את הדברים באותה צורה בה רואים אותה הדיירים.

תמונה 4
[רם דרג יושב עם רם זרג במשרדו של רם דרג].  
רם דרג: "רם זרג, אני לא מצליח להבין איך כל העמדות תפוסות. תמה הזכאות והעולים עדיין עולים".
רם זרג: "אדוני, פשוט טוב להם מדי. אני חושב שצריך לדאוג שלא יהיה להם טוב שם כדי שיעזבו ואז יהיה להם טוב.
רם דרג: "רעיון מצוין. תדאג לזה".

תמונה 5
[רם זרג יושב עם מקונן, מנהל מרכז הקליטה במשרדו של רם דרג]
רם זרג: "עלה במוחי רעיון. נדאג שלביווטה, מירקוז, טיגסט ובעלה, וויניו, ילפל, טפלגה ובעלה אנליי יהיה רע. אז הם יעזבו ואז יהיה להם טוב. מה יעשה להם רע שיהיה להם טוב?".
מקונן: "אם נעלה את שכה"ד ממאתיים לאלף חמש מאות ש"ח יהיה להם רע ואז יעזבו ויהיה להם טוב".
רם זרג: "מצויין".

תמונה 6
[מקונן אוסף את כל הדיירים ומבשר להם בשמחה על העלאת שכר הדירה ומצפה לתודות. הוא הולך כעוס לאחר שאף אחד לא הודה לו. הדיירים מתקוממים]
צ'ולה לאנדגרצ'או: "מה עושים?"
אנדגרצ'או: "אסור לעבור על זה בשתיקה. נפגין.

[הדיירים מפגינים - מגיעה המשטרה ומפזרת את ההפגנה. מקונן מנתק לצ'ולה ואנדגרצ'או את המים החשמל והגז]

מקונן ורם דרג תופסים בכח את אחד המפגינים בסיוע המשטרה
רק הקשחת היד של הנהלת מרכז הקליטה שביקשה להפעיל לחץ על הדיירים כדי שיעזבו את מרכז הקליטה הצליחה להעיר אותם מתרדמתם. עיקר טענותיהם לא נסובות על הפיכתם לחסרי אונים, אלא על התנאים הפיזיים.
בתור מבקר מהחוץ שלא עבר את התהליך של אובדן השפה, הזהות. הנפילה לתוך תרבות לא מוכרת, לא יכולתי להפסיק לחשוב על המצבים הנפשיים הבלתי אפשריים אליהם נזרקו אותם עולים, ובמקביל חשתי כל אותה עת אשמה על הפינוק שלי שלא מאפשר לי לראות כלל את המציאות הפיזית. הג'וקים שהדיירים צחקו שהפכו לחלק מהמשפחה לא זיעזעו אותי כמו העובדה שזוג לא יכול לקיים חיי זוגיות, שלא לדבר על חיי אישות. מסתבר שהרעיון של רם דרג ורם זרג לא היה כל כך מטופש.
התכנית של רם דרג ורם זרג: שכר הדירה
יעלה בהדרגה מ-200 ש"ח ל-1500 ש"ח 
כן, תמיד אפשר לסמוך על הממסד הישראלי שיהיה כל כך חסר רגישות שיצליח לעורר את המדוכאים מדכאונם ולהוציא אותם לפרקסיס.




ביום חמישי ייצאו שוב כל הדיירים במרכז הקליטה להפגין על זכויותיהם לחיים בכבוד.






תגובת הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה:
מרכזי הקליטה נועדו לסייע לעולים חדשים בחודשי הקליטה הראשונים שלהם בישראל. כל עוד גרים במרכזים עולים ותיקים שמסרבים לפנות את דירותיהם וממשיכים לגור במקום שנים רבות לאחר עלייתם ומימוש זכאותם, הם לא מאפשרים לקלוט במקום עולים חדשים הממתינים לעלייתם בתנאים קשים באתיופיה ומצפים שנים לאיחוד עם בני משפחותיהם בישראל, זאת תוך ביצוע החלטת ממשלה. עתה, עם הרצון להמשיך ולקלוט במהרה עולים נוספים מאתיופיה, ישנו צורך דחוף בדירות במרכזי הקליטה. באופן תמוה, אותם גורמים אשר הפגינו בעבר לזרז את העלייה מאתיופיה, הם אותם גורמים הפועלים כיום כנגד האינטרסים של הממתינים לעליה ומעודדים עולים ותיקים לא לפנות את מרכז הקליטה. מדובר ביחידים אשר עלו לישראל לפני שנים רבות, ומסרבים לעזוב את מרכז הקליטה על אף תום זכאותם להתגורר שם, ועל אף סיוע נדיב שמציעה המדינה לעולים מאתיופיה, הכולל מענקי שכירות שיעניק משרד הקליטה לאותם יחידים, על סך 1500 ש"ח בכל חודש למשך 5 שנים, סך הכל 90 אלף ש"ח, תוך שמירה על זכאותם להלוואה כאילו הם ממשיכים להתגורר במרכזים. ניתוקי חשמל ומים, אם נעשים כאלה, מתבצעים על ידי יזם פרטי המפעיל את המגורים במרכז, על בסיס חובות רבים שהצטברו ולא חלילה כסנקציה.


אין תגובות:

פרסום תגובה