בין צוקרברג לדרום ת"א/ טשטוש הפרטיות

החיים הוירטואליים די חדשים לי. המציאות מייצרת מצבים לא נוחים בהם אתה צריך להיות יצור חברתי, כמו למשל להיתקל ברחוב באנשים מעברך. בהתחשב בעובדה שבירושלים לא נשארו הרבה כאלה המינון מבחינתי היה סביר. אבל אם אפתח חשבון פייסבוק, חשבתי, המינון כבר יהיה בלתי אפשרי. גם אנטיפתים חיים בתוך החברה, ובסופו של דבר הלחץ החברתי גבר. רק אז גיליתי שגם בי אף אחד לא ממש מעוניין להיתקל, אפילו לא במגרש הוירטואלי, ויכולתי להמשיך בהווייתי המיזנטרופית בשלווה.

אבל אז נחשפתי למציאות שאותה רובכם כבר וודאי מכירים - ברגע אחד הפך העולם כולו לאנשים הרואים את המציאות בצורה דומה מאד לשלי. הפיד הוצף באייטמים ששותפו וחזרו ושותפו על ידי עוד ועוד "חברים", אייטמים אליהם לא נחשפתי ב"תקשורת" הרשמית, וגם לא מההודעות לאותה תקשורת.

מקרה כזה קרה היום (ג' 31.7.12) בצהרי היום, כששורה של "חברים" שיתפו תמונה של אקטיבסטילס בה נראה עובד אריתראי שוכב על המדרכה, ספק מחוסר הכרה, ספק מדבר בטלפון שנח על אוזנו מבלי שיחזיק בו כשעיניו סגורות. ירכו חבושה, וטיפות דם נראות בתוך חנות שנראית כמו נלקחה מרחוב במדינה אפריקאית. הטקסט הסביר כי שלושה אריתראים נפצעו קל לאחר שנדקרו על ידי ישראלי שברח.

זירת האירוע, דרום ת"א היום

 מיד הזדעזעתי כמו גם כל מי שנכח בחדר וראה את התמונה. אבל השפל אליו הגיעה החברה הישראלית ניכר דווקא בעובדה ששורה ארוכה של מזועזעים שיתפו את התמונה של הקורבן מחוסר ההכרה, והפכו אותו בדיוק למה שמבקשים פלוגות הסער של הימין הקיצוני, ליצור חסר זכויות. הפרטיות שלו נרמסה, ואפילו את פניו לא חשבו לטשטש.

מיד אחרי שעלתה המחשבה בראשי, ראיתי שמישהי כתבה פוסט בו העלתה טענות דומות בצורה חדה בהרבה:

Maayan Niezna: בערך מאה איש, והמגזין הכי זכויות-אדם-רדיקלי בישראל, פרסמו תמונה של קרבן עבירה בחצי עירום וספק-הכרה בלי לבדוק שהמצולם התיר את הפרסום שלה.
כי יש מסר וחשוב להפיץ אותו מהר ולזעזע ושכולם ידעו מה עושים כאן לשחורים ואיך לא מתייחסים אליהם כמו אל בני אדם.

בעקבות הפוסט, כנראה, טושטשו פני הקורבן. אבל הידיעה שהועלתה בתחילה בעמוד הראשי של nrg הוסרה ממנו ושובצה ב-nrg מקומי. עם כל הכבוד לתקשורת המקומית (שאליה אני משתייך) הבחירה של העורכים להסיר את הידיעה מהדף הראשי משמעותה - להוריד מחשיבותה ולהפוך אותה לעניין מקומי. אצל המתחרים ב-Ynet לקח לידיעה שעתיים נוספות כדי לעלות, מיד לתוך עמוד החדשות, מבלי שזכתה להיות באחת משלושת כותרות המשנה. בידיעה סיפרו על מצוד אחר הדוקר.

הדוקר נמלט מהמקום

ראיתי והתעצבנתי, נזכרתי בדירת האריתראים שהוצתה לפני שבועיים בירושלים, כשבתוכה ישנו גבר ואישה בהריון, ובזו שהוצתה לפני כחודש וחצי. אף מצית לא נתפס למרות הצח"ם שכביכול הוקם. בדרכי הביתה תהיתי האם לכתוב פוסט בנושא.

"עזוב", אמרתי לעצמי, "רק לפני שבועיים כתבת על זה, וגם ככה כבר כתבת כמה פוסטים בנושא, תגוון. וחוץ מזה את מי זה מעניין בכלל, מי ייקרא?". השתכנעתי.

חזרתי הביתה, הייתי עם הילדים, אשתי. בדשא, ארוחת ערב, השכבות והתיישבתי לראות חדשות. כדי להוריד את סף המתח, אתם יכולים לנחש פשע שנאה שלישי בחודש אחד נגד פליטים לא נכנס לליין אפ. אפילו לא כידיעה. כן בפייסבוק זה אולי נושא בוער, אבל מה זה פייסבוק מול ביבי שמדבר על איראן, וחוק טל שפג. את מי זה מעניין כשאפשר להסית את הדיון מנושאים מהותיים  ושאלות מבריחות צופים ופרסומות כמו איזו חברה אנחנו, אם אפשר להתעסק בשנאת חרדים.

אז רק כדי למרק את המצפון, ומכיוון שאף אחד לא בחר להתעסק בנושא, החלטתי לצקצק במקלדתי. היום נדקרו שלושה פליטים, על רקע גזעי על ידי יהודי. לפחות ליהודי אחר, צוקרברג, זה קצת הזיז. אבל אחרי 5 דקות חזרו לככב בפיד ביבי, שטייניץ, הרמב"ם ועוד איזה רב שאמר היום שמקומן של נשים אינו במרחב הציבורי. אל תדאגו, גם הם נשארו מחוץ לליין אפ.